פסק-דין בתיק עש"א 3476-09-12

1.         ערעור על החלטתה מיום 3.7.12, של כב' רשמת ההוצל"פ קרן גיל בתיק הוצל"פ 01-62557-07-3, בבקשה שהגיש המערער בטענת "פרעתי".

            בהתאם להחלטתי מיום 27.9.12, הגישו הצדדים עיקרי טיעון בהם הבהיר כל צד את עמדתו.

            המשיב טוען שיש לאמץ את החלטת הרשמת ואילו המערער טוען שיש להתערב בהחלטה, ולהורות על סגירת תיק ההוצל"פ ולחילופין לקבוע ריבית ו/או הצמדה בשיעורים נמוכים מאלו שנקבעו בהחלטה, ושאין להורות על חישוב לפי ריבית בנקאית.

2.         סעיף  19 לחוק ההוצל"פ קובע מהי טענת "פרעתי" חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאיננו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו.

            ערעורו של המערער מתבסס על הסיפא של הסעיף שכן איננו טוען ברצינות שלא קיים חוב כלשהו, אלא שבנסיבות אינו חייב למלא ולשלם את מלוא החיוב.

            בדיון בפני הרשמת טען ב"כ המערער שאין טענה כי שילם את קרן החוב, וגם בערעור שבפני לא נטען שנכון ליום 19.1.98, לא היה קיים חוב.

            אף הניסיון לפשרה שלא צלח מאשר כי המערער הכיר בקיומו של חוב.

3.         המערער מסתמך על ההלכה לפיה עקרון תום הלב חל גם על הליכים המתבצעים על פי חוק ההוצל"פ וכי לרשם ההוצל"פ הסמכות לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.

            על עקרון זה אין מחלוקת ובפועל הפעילה הרשמת הנכבדה את שיקול דעתה והכריעה בטענות באופן שקבעה שיש להפחית  40% מסך הריבית והפרשי ההצמדה שהצטברו בתקופה בה לא היה תיק ההוצל"פ פעיל, תקופה מוסכמת מיום 19.1.98, ועד 3.9.06.

4.         ככל שהערעור מתייחס גם לדחיית הטענה לפיה הכרזת המשיב על החוב כחוב אבוד באופן המהווה מניעות וויתור מצידו להמשך גבייה, הרי שטענה זו דינה להדחות.

            כמו כן נדחית הטענה כי התנהגות המשיב שאישר את המערער בתור ערב מהווה וויתור על החוב והכל מנימוקיה של הרשמת המקובלים וראויים ולא אחזור עליהם כאן.

5.         הסתמכות המערער על תקנה  126 לתקנות ההוצל"פ (תקנה 125 בוטלה) אין בה כדי להועיל שכן התקנה נוהלית לסגירת תיקי הוצל"פ לא פעילים במשך שנתיים, וגם משנסגר תיק לאחר שהזוכה לא הגיב להחלטה על כוונה לסגירת התיק, עדיין מאפשרת לו התקנה להגיש בקשה לפתיחה מחדש של תיק סגור.

            הסמכות לסגירת תיק הוצל"פ, בהתאם לתקנה 126, הינה בשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ, ואיננה זכות קנויה לחייב כי בהעדר פעילות בתיק במשך שנתיים, ייסגר התיק אוטומטית.

6.         אגב ראוי למזכירות לשכת ההוצל"פ לקיים מעקב אחר תיקים לא פעילים ולהביאם באופן יזום לרשם ההוצל"פ כדי שישקול האם להפעיל את התקנה.

            אין שום היגיון בהשארת תיקי הוצל"פ לא פעילים במערכת ויש לפעול כפי שפועלת מזכירות ביהמ"ש לגבי תיקים לא פעילים למחיקתם מחמת חוסר מעש.

7.         לאחר שדחיתי הערעור בכל הקשור לטענת הוויתור על החוב, אדרש לשאלה השנייה בה דנה הרשמת, סוגיית הפחתת ריביות והצמדה בתקופת העדר הפעילות בתיק. הרשמת קבלה את הטענה בעניין זה באופן חלקי.

            לעניין ההפחתה קובעת הרשמת בהחלטתה "לא יכול להיות חולק ששיהוי של למעלה משמונה שנים הינו שיהוי ניכר שיש בו כדי להרע את מצבו של החייב".

8.         מנגד מצאה הרשמת גם אחריות במחדליו של המערער שידע על קיומו של החוב, וכי הצעת ההסדר שלו נדחתה ולא פעל לפרעון החוב ואת בקשתו בטענת "פרעתי" הגיש כארבע שנים לאחר שחודשו ההליכים בתיק ההוצל"פ.

            לסיכום קבעה הרשמת "אני סבורה כי הצדדים שניהם לא פעלו כראוי...". ולאור קביעה זו חלקה את האחריות בשיעור של  40%-60% בהתייחס לתקופת אי הפעילות בתיק.